אֵין רוֹאִין בַּמִּרְאֶה בַשַּׁבָּת. אִם הָֽיְתָה קְבוּעָה בַכּוֹתֶל. רִבִּי מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. טַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין דְּאָסַר. פְּעָמִים שֶׁהִיא רוֹאָה נֵימָא אַחַת לְבָנָה וְהִיא תוֹלְשָׁתָהּ וְהִיא בָאָה לִידֵי חִייוּב חַטָּאת. וְהָאִישׁ אֲפִילוּ בַחוֹל אָסוּר. שֶׁאֵינוֹ דֶרֶךְ כָּבוֹד. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הִתִּירוּ לְבֵית רִבִּי. שֶׁיְּהוּ רוֹאִין בַּמִּרְאֶה. וְשֶׁיְּהוּ מְסַפְּרִין קוֹמֵי. וְשֶׁיְּהוּ מְלַמְּדִין אֶת בְּנֵיהֶן יְווָנִית. שֶׁהָיוּ זְקוּקִין לַמַּלְכוּת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוּתָּר אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ יְווָנִית. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַכְשִׁיט לָהּ. שָׁמַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא וְאָמַר. בְּגִין דְּרִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי מַלְפָּה בְנָתֵיהּ יְווָנִית הוּא תָלֵי לָהּ בְּרִבִּי יוֹחָנָן. שָׁמַע רִבִּי אַבָּהוּ וְמַר. יָבֹא עָלַי אִם לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מִן רִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בגין דר' אבהו. חפץ הוא ללמד בתו יונית תולה הדבר בשם ר' יוחנן שמע ר' אבהו ואמר יבא עלי אם לא שמעתיה בפירוש מר' יוחנן. גי' זו עקרית ולא כדגריס בפ''ק דפיאה ובסוטה שם:
מפני שהיא תכשיט לה לשבח ולתפארת. ועיקר הטעם שאסרו ללמד יונית מפני המסירת היא כדאמר בהאי תלמודא סוף פ' בתרא דסוטה שלא ירגיל ע''י כך לחצר המלך וימסור ובאשה ליכא חשש דמסורת:
שלשה דברים התירו וכו' ושיהו מסתפרין קומוי. שער שלפני ראשם:
שאינה דרך כבוד. לאיש לתלוש הלבינות מתוך השחורות לפיכך אפי' בחול לא יסתכל במראה:
פעמים שהיא רואה נימא אחת לבנה וכו'. כשהיא קבועה בכותל אדהכי והכי מידכרה:
אין רואין במראה בשבת. תוספתא שם בתר האי דלעיל:
תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתַּא בֶּן שָׁאוּל. תַּכְשִׁיטִין אָסוּר לְשַׁלְּחָן. אָמַר רִבִּי מִינָא. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לְשַׁלְּחָן. הָא לְלֹבְשָׁן מוּתָּר. תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. וְאֶת הַפִּינַקְס וְאֶת הַקַּרְקָּשׁ וְאֶת הַמִּרְאֶה 34a לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. אָמַר רִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶֶׁאָסוּר לְלוֹבְשָׁן. דְּתַנִּינָן. כָּל שֶׁנֵּיאוֹתִין בּוֹ בְיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתָן׃ אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁמּוּתָּר לְלוֹבְשָׁן יְהֵא מוֹתָּר לְשַׁלְּחָן. וּמַה הָדָא דְתַנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. וְאֶת הַקַּרְקָּשׁ וְאֶת הַמִּרְאֶה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. בְּשֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן תּוֹאַר כֶּלִי. עַד כְּדוֹן תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּזָהָב. וַאֲפִילוּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּכֶסֶף. אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אָסוּר. אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מוֹתָּר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֵישָׁא וְסֵיפָא. טַלְייָן דַּקִּיקִין הַוְייָן מִתְרַבְּייָן בְּדָֽרְתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. אֲתָא וְשָׁאַל לָרִבִּי זְעִירָא. אֲמַר לֵיהּ. לָא תִיסוֹר וְלֹא תִישְׁרֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרין וכו'. אית דאמרי בשמיה אסור וא''ד מותר:
אנא ידע רישא וסיפא. ראש הדבר של מעשה דלקמיה וסוף הדבר היאך השיב להן דטליין קטנים היו רגילין להתגדל בצד שער חצירו של ר' ירמיה והן שאלו ממנו ובא ושאל לר''ז וא''ל לא תאסור להן ולא תישרי בהדיא יעשו מה שיעשו והואיל ור' ירמיה היה מסופק בדבר לפיכך יש שהבינו ממנו שאסר ויש שהבינו שהתיר:
תכשיטין אסור לשלחן. ביום טוב לפי שאין הכל ראויין לכך והוא הוצאה שלא לצורך. וגרסינן להא לקמן בסוף פרק קמא דביצה:
לא אמרו אלא לשלחן. הוא דאסור הא ללובשן מותר לצאת בהן ולא גזרינן י''ט אטו שבת:
תני. בתוספתא פי''ד מטלטלין את השופר בשבת להשקות בו את התינוק:
ואת הקרקש. הוא כלי שמקרקשין בו להשמיע את הקול. בברכות פ' הרואה הוה מקרקש ליה בת רב חסדא אמגוזי בלקני והרבה דומיהן. וכן את המראה כדי לכסות בהן את הכלים שהוא צריך לכסותן:
אמר ר' בון וכו'. על דברי ר' מנא קאי דמדייק מברייתא דר' חלפתא דמותר ללובשן וכי מתני' אמרה כן דאדרבה ש''מ דאסור ללובשן אפילו בי''ט דהא תנינן כל שניאותין וכו' ואם אומר את שמותר ללובשן א''כ יהא מותר לשלחן:
ומה הדא דתני וכו'. ומ''ט דשרי לטלטל את אלו הרי אינן ראוין למלאכתן דאין מסתכלין במראה בשבת וכן באינך אסורין להשתמש בהן למה שהן עשויין וא''כ מוקצין נינהו:
בשיש עליהן תואר כלי. כלו' תואר כלי של כיסוי וא''כ ראויין מתחלה לכך וקמ''ל דאע''פ שעיקר מלאכתן לאיסור הוא מ''מ כשיש להן תואר כלי לכסות מכסין בהן:
עד כדון תכשיטין של זהב. שאסור לשלחן בי''ט שאין הכל ראויין להשתמש בהן ואם אפי' תכשיטין של כסף אסור:
תַּנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בְּאִיסְטֶמָּא. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים נֶאֱמְרוּ בְאִיסְטֶמָּא. אֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. וְאֵינָהּ מְטַמְאָה בִנְגָעִים. וְאֵין יוֹצְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אַף אֵין בָּהּ מִשּׁוּם עֲטָרָה לָכָּלּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף אין בה משום עטרה לכלות. שגזרו בפולמוס של טיטוס כדתנן בפרק בתרא דסוטה והאי לא חשיבה הוא:
ואין מיטמאין בנגעים. דבגד כתיב והאי לאו בגד מיקרי:
אין בה משום כלאים. שהיא עשויה מלבדין ואינה טוויה:
באיסטמא. היא כמו מצנפת קטנה וקצרה שהאשה מכסה בה שערות הקטנות היוצאין מתחת קליעות שערה שקשרה:
תני. בתוספתא פ''ה:
משנה: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל מְסוּמָּר וְלֹא בַיָחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה וְלֹא בַתְּפִלָּה וְלֹא בַקָּמִיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה וְלֹא בַשִּׁרְיוֹן וְלֹא בַקַּסְדָּא וְלֹא בַמַּגָּפַייִם וְאִם יָצָא אֵינוֹ חַייָב חַטָּאת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם יצא אינו חייב חטאת. שכל אלו דרך מלבוש הן וכן תפילין אע''ג דקיי''ל שבת לאו זמן תפילין מכל מקום הואיל דרך מלבוש עבידא פטור:
ולא במגפיים. כמין בתי שיקיים של ברזל שכל אלו כלי מלחמה הן ואסור ללובשן בשבת:
ולא בשיריון ולא בקסדא. היא כובע של ברזל:
בזמן שאינו מן המומחה. אבל אם הוא מן המומחה דאיתמחי גברא שריפא לשלשה בני אדם אפי' בקמיעות אחרים אי דאיתמחי קמיע זו שריפאה לשלשה בני אדם מותר לצאת בו:
ולא בקמיע. שנישאין אותה לרפואה:
ולא בתפלה. שאסור לצאת לכתחלה בשבת בתפילין שעל ראשו דאינו זמן תפילין:
בזמן שאין ברגלו מכה. ומפרש טעמא בגמרא משום דלא ליחשדיה שהוא מטמין את השני תחת כנפיו ואם יש ברגלו מכה מכתו מוכחת עליו שאין יכול לנעול את הסנדל בזה יוצא הוא בסנדל יחידי ברגל שאין בו מכה:
ולא ביחיד. בסנדל יחידי:
מתני' לא יצא האיש בסנדל המסומר. סנדל של עץ וקבועין בו מסמרות לחזק התחתון עם העליון וטעמא כדאמר בגמרא ששעת הגזירה היתה והיו נחבאין במערה ושמעו קול מן סנדל המסומר על פי המערה כסבורין שאויבים באו עליהן ודחקו זה בזה והרגו הרבה זה את זה וי''א שע''י ששמעו קול סתם דחקו זה בזה בסנדלין המסומרין שברגליהן והרגו הרבה זה את זה וגזרו שלא יצא איש בסנדל המסומר בשבת מפני אותו מעשה שהיה ביום שבת. וגזרו ג''כ שלא לצאת בו ביו''ט משום די''ט הוא יום כינופיא דאסור בעשיית מלאכה כמו בשבת:
רִבִּי אִנְייָנִי בַּר סוֹסַיי אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָתָה חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר. כָּל מָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָתָה אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. מוּתֶּרֶת לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בָּשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. מַתְנִיתִין אָֽמְרָה כֵן. וּבַכָּבוּל וּבְפֵיאָה נָכְרִית בֶּחָצֵר. רִבִּי לִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חִייָא. אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָאת אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ לְחָצֵר. וְהָאִישׁ עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ שָׁחוּץ מוּתָּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי יָרַד לְטַייֵל בְּתוֹךְ חֲצֵירוֹ בַשַּׁבָּת וֹמַפְתֵּחַ שֶׁלְּזָהָב בְּיָדוֹ. וְגָעֲרוּ בוֹ חֲבֵירָיו מִשֵׁם תַּכְשִׁיט. הָדָא אָֽמְרָה. הֶעָשׂוּי לְשֵׁם תַּכְשִׁיט אָסוּר. הָדָא אָֽמְרָה. עָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָך. הָדָא אָֽמְרָה. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוֹ בְמָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יַצְתָה אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נשמעינה וכו'. אלמא דאף באיש אסרו וש''מ העשוי לשם תכשיט אסור וש''מ דאף העשוי לכך ולכך אסור שהרי המפתח עשוי נמי לפתוח בו ומכיון שהיא של זהב עשוי נמי לתכשיט וש''מ א' האיש וא' האשה אסורין וש''מ אפי' וכו' אסורה לצאת בחצר שהרי מטייל בתוך חצירה היא ואפ''ה לא הסכימו עמו חבריו ותכשיטין הן מדברים שלא אסרו בהן אלא לכתחלה:
והאיש וכו'. בעיא היא מי נימא דוקא באשה שאסרו לה תכשיטין מפני שהיא שחצנית הא באיש שאינו שחוץ מותר או דילמא לא פלוג רבנן:
ר' לירא. פליג דאפי' וכו' אסור לצאת בו לחצר ובכבול ובפיאה נכרית שהתירו בחצר משום שלא תתגנה על בעלה:
מתניתא אמרה כן. דתנינן לקמן בפרקין ובכבול ובפיאה נכרית לחצר מותר משום דלא אמרו בהן אלא לא תצא לר''ה ואם יצאת אינה חייבת חטאת:
וְלֹא בְעִיר שֶׁלְּזָהָב. רַב יְהוּדָה אָמַר. כְּגוֹן יְרוּשָׁלַיִם דִּדְהָב. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. פרוש טוק טקלין. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁעָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ עִיר שֶׁלְּזָהָב. חַמְתָּיהּ אִיתְּתֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקַנְייָת בָּהּ. אֲתַת וְאָֽמְרָת קוֹמֵי בַעֲלָהּ. אֲמַר לָהּ. הָכֵין הַוְּייָת עָֽבְדָת לִי כְּמַה דַהֲווָת עָֽבְדָה לֵיהּ. דַּהֲווָת מְזַבְּנָה מִקְּלִיעֲתָא דְרֵישָׁהּ וִיהָבָה לֵיהּ וְהוּא לָעֵי בְאוֹרַיְתָא. תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁנַיִם מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁלְּזָהָב וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִין מִן הָעֵדוּת. תַּנֵּי. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרַבָּנִן נִיחָא. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. בֵּין רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבָּנִן נִיחָא. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר קַשְׁיָא. 34b רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בברייתא ר''מ מחייב וחכמים פוטרים ומדייק הש''ס דניחא בפלוגתא דר''מ ורבנן דר' מאיר מחייב הוא ורבנן פוטרין אבל אסור לכתחלה וכן בין ר''א ורבנן ניחא דאיהו מתיר לכתחלה וחכמים אוסרין לכתחלה אלא בין ר''מ לר''א קשיא דפלוגתא רחוקה היא דר''מ מחייב הוא ור''א מתיר לכתחלה:
תמן תנינן. בפ''ב דעדיות ג' דברים אמרו לפני ר''ע שנים משום ר''א וא' משום ר' יהושע שנים וכו':
וקנימתכה היתה מקנאת לה ובאת ואמרה לרבן גמליאל שיעשה לה כמו כך והשיב לה וכי כך עשית את לי כמו שעשתה לו שהיה מוכרת קליעת שערה לפיאה נכרית ונתנה לו כדי שיהא לומד ויגע בתורה מפני שלא היו להן כלום בתחלה בשהדירה אביה מנכסיו כדאמרי' בכתובות:
פרוש שוק שוקלין. כלומר לאו ירושלים דדהב ממש שעשוי כצורת העיר אלא על טס של זהב פרוש ומצוייר בו תבנית של ירושלים. ומדדו את תכנית ותכונתו תרגומו וטיקיסיה. והערוך מביא הגירסא במלה א' פרוסטוקטוקלין ולא באר כלום. ויש לפרש כמו כן אף אם הוא מלה אחת שפרוס תבנית ירושלים עליה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source