Shabbath
Daf 34a
תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתַּא בֶּן שָׁאוּל. תַּכְשִׁיטִין אָסוּר לְשַׁלְּחָן. אָמַר רִבִּי מִינָא. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לְשַׁלְּחָן. הָא לְלֹבְשָׁן מוּתָּר. תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. וְאֶת הַפִּינַקְס וְאֶת הַקַּרְקָּשׁ וְאֶת הַמִּרְאֶה 34a לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. אָמַר רִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאָסוּר לְלוֹבְשָׁן. דְּתַנִּינָן. כָּל שֶׁנֵּיאוֹתִין בּוֹ בְיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתָן׃ אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁמּוּתָּר לְלוֹבְשָׁן יְהֵא מוֹתָּר לְשַׁלְּחָן. וּמַה הָדָא דְתַנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. וְאֶת הַקַּרְקָּשׁ וְאֶת הַמִּרְאֶה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. בְּשֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן תּוֹאַר כֶּלִי. עַד כְּדוֹן תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּזָהָב. וַאֲפִילוּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּכֶסֶף. אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אָסוּר. אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מוֹתָּר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֵישָׁא וְסֵיפָא. טַלְייָן דַּקִּיקִין הַוְייָן מִתְרַבְּייָן בְּדָֽרְתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. אֲתָא וְשָׁאַל לָרִבִּי זְעִירָא. אֲמַר לֵיהּ. לָא תִיסוֹר וְלֹא תִישְׁרֵי.
Traduction
R. Halafta b. Saul dit qu’il est défendu de les envoyer au dehors (228)Jér., (Betsa 1, 12) ( 61a).. Toutefois, ajoute R. Mena, il est seulement défendu de les envoyer, mais il est permis de les revêtir. On a enseigné (229)Tossefta à ce, ch. 14.: on peut déplacer la corne du Shofar pour y donner à boire à l’enfant, ou une planche, ou un hochet, ou un miroir, s’il s’agit d’en user pour recouvrir des objets (c’est analogue à l’action de se revêtir). -Quoi, dit R. Aboun, notre Mishna ne dit-elle pas au contraire qu’il est défendu de les revêtir? Ainsi, l’on a enseigné (230)(Betsa 1, 10).: tout ce dont il est permis de jouir aux jours de fête, peut aussi être envoyé ce jour là; et comment R. Aboun peut-il signaler l’interdit, puisqu’il résulte au contraire de l’enseignement précité qu’on peut transporter parfois des objets interdits en principe? C’est qu’en ce dernier cas, fut-il répondu, il s’agit d’objets ayant une forme ébauchée d’ustensiles utiles (pour cette cause seule, c’est permis). On sait maintenant le motif de l’interdit pour les ornements d’or (de grande valeur); quelle est la règle pour ceux d’argent? Les uns disent au nom de R. Jérémie que c’est défendu; d’autres au nom du même le permettent. Je sais, dit R. Hiskia, le commencement et la fin de cette relation (le cas interdit et le ca spermis): comme des petites filles, ayant des ornements d’argent, étaient élevées chez R. Jérémie, il alla consulter à ce sujet R. Zeira, qui lui dit de ne pas défendre ce transport (les laisser faire sans préméditation), mais ne pas le permettre en principe.
Pnei Moshe non traduit
תכשיטין אסור לשלחן. ביום טוב לפי שאין הכל ראויין לכך והוא הוצאה שלא לצורך. וגרסינן להא לקמן בסוף פרק קמא דביצה:
לא אמרו אלא לשלחן. הוא דאסור הא ללובשן מותר לצאת בהן ולא גזרינן י''ט אטו שבת:
תני. בתוספתא פי''ד מטלטלין את השופר בשבת להשקות בו את התינוק:
ואת הקרקש. הוא כלי שמקרקשין בו להשמיע את הקול. בברכות פ' הרואה הוה מקרקש ליה בת רב חסדא אמגוזי בלקני והרבה דומיהן. וכן את המראה כדי לכסות בהן את הכלים שהוא צריך לכסותן:
אמר ר' בון וכו'. על דברי ר' מנא קאי דמדייק מברייתא דר' חלפתא דמותר ללובשן וכי מתני' אמרה כן דאדרבה ש''מ דאסור ללובשן אפילו בי''ט דהא תנינן כל שניאותין וכו' ואם אומר את שמותר ללובשן א''כ יהא מותר לשלחן:
ומה הדא דתני וכו'. ומ''ט דשרי לטלטל את אלו הרי אינן ראוין למלאכתן דאין מסתכלין במראה בשבת וכן באינך אסורין להשתמש בהן למה שהן עשויין וא''כ מוקצין נינהו:
בשיש עליהן תואר כלי. כלו' תואר כלי של כיסוי וא''כ ראויין מתחלה לכך וקמ''ל דאע''פ שעיקר מלאכתן לאיסור הוא מ''מ כשיש להן תואר כלי לכסות מכסין בהן:
עד כדון תכשיטין של זהב. שאסור לשלחן בי''ט שאין הכל ראויין להשתמש בהן ואם אפי' תכשיטין של כסף אסור:
אמרין וכו'. אית דאמרי בשמיה אסור וא''ד מותר:
אנא ידע רישא וסיפא. ראש הדבר של מעשה דלקמיה וסוף הדבר היאך השיב להן דטליין קטנים היו רגילין להתגדל בצד שער חצירו של ר' ירמיה והן שאלו ממנו ובא ושאל לר''ז וא''ל לא תאסור להן ולא תישרי בהדיא יעשו מה שיעשו והואיל ור' ירמיה היה מסופק בדבר לפיכך יש שהבינו ממנו שאסר ויש שהבינו שהתיר:
אֵין רוֹאִין בַּמִּרְאֶה בַשַּׁבָּת. אִם הָֽיְתָה קְבוּעָה בַכּוֹתֶל. רִבִּי מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. טַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין דְּאָסַר. פְּעָמִים שֶׁהִיא רוֹאָה נֵימָא אַחַת לְבָנָה וְהִיא תוֹלְשָׁתָהּ וְהִיא בָאָה לִידֵי חִייוּב חַטָּאת. וְהָאִישׁ אֲפִילוּ בַחוֹל אָסוּר. שֶׁאֵינוֹ דֶרֶךְ כָּבוֹד. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הִתִּירוּ לְבֵית רִבִּי. שֶׁיְּהוּ רוֹאִין בַּמִּרְאֶה. וְשֶׁיְּהוּ מְסַפְּרִין קוֹמֵי. וְשֶׁיְּהוּ מְלַמְּדִין אֶת בְּנֵיהֶן יְווָנִית. שֶׁהָיוּ זְקוּקִין לַמַּלְכוּת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוּתָּר אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ יְווָנִית. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַכְשִׁיט לָהּ. שָׁמַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא וְאָמַר. בְּגִין דְּרִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי מַלְפָּה בְנָתֵיהּ יְווָנִית הוּא תָלֵי לָהּ בְּרִבִּי יוֹחָנָן. שָׁמַע רִבִּי אַבָּהוּ וְמַר. יָבֹא עָלַי אִם לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מִן רִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
– On ne doit pas le samedi se regarder au miroir, fut-il encastré dans le mur; c’est permis selon Rabbi et interdit selon les autres sages. R. Aha dit au nom de R. Aba: celui qui l’interdit a pour motif qu’en se regardant, la femme pourrait voir sur sa tête un cheveu blanc, et par oubli elle l’arracherait ce jour, ce qui est une faute grave, punissable d’un sacrifice de péché. Quant à l’homme, il doit s’en abstenir même en semaine, comme peu digne. On a permis 3 choses dans l’école de Rabbi (231)''B. Sota 49b; Jér., (Avoda Zara 2, 2) ( 41a); cf. Graetz, t. 4, 2e édit., n° 24, p. 487.'': de se regarder au miroir, de se raser en se plaçant devant le miroir, et d’apprendre même aux fils à parler grec, en raison de leur service officiel à la cour, qui exige une tenue très convenable. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (232)''(Pea 1, 1); et (Sota 9, 16), fin ( 24c).'': il est permis à l’homme d’enseigner le grec à sa fille, parce que pour elle le langage pur est un ornement. Simon b. Aba, ne partageant pas cet avis, dit: c’est parce que R. Abahou veut faire enseigner le grec à sa fille qu’il fait remonter cette autorisation à R. Yohanan. -Je jure bien, répliqua R. Abahou, l’avoir entendu dire par R. Yohanan.
Pnei Moshe non traduit
אין רואין במראה בשבת. תוספתא שם בתר האי דלעיל:
פעמים שהיא רואה נימא אחת לבנה וכו'. כשהיא קבועה בכותל אדהכי והכי מידכרה:
שאינה דרך כבוד. לאיש לתלוש הלבינות מתוך השחורות לפיכך אפי' בחול לא יסתכל במראה:
שלשה דברים התירו וכו' ושיהו מסתפרין קומוי. שער שלפני ראשם:
מפני שהיא תכשיט לה לשבח ולתפארת. ועיקר הטעם שאסרו ללמד יונית מפני המסירת היא כדאמר בהאי תלמודא סוף פ' בתרא דסוטה שלא ירגיל ע''י כך לחצר המלך וימסור ובאשה ליכא חשש דמסורת:
בגין דר' אבהו. חפץ הוא ללמד בתו יונית תולה הדבר בשם ר' יוחנן שמע ר' אבהו ואמר יבא עלי אם לא שמעתיה בפירוש מר' יוחנן. גי' זו עקרית ולא כדגריס בפ''ק דפיאה ובסוטה שם:
תַּנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בְּאִיסְטֶמָּא. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים נֶאֱמְרוּ בְאִיסְטֶמָּא. אֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. וְאֵינָהּ מְטַמְאָה בִנְגָעִים. וְאֵין יוֹצְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אַף אֵין בָּהּ מִשּׁוּם עֲטָרָה לָכָּלּוֹת.
Traduction
On a enseigné que l’on ne doit pas sortir (le samedi) en portant le diadème, stemma. Trois avis ont été émis au sujet de ce diadème: on ne lui applique pas l’interdit du Kilayim (ce n’est pas un mélange tissé (233)Le comment. Remarque qu'il s'agit de feltre (mot roman, pour: feutre)., interdit); il n’est pas susceptible d’impureté de la lèpre des étoffes (n’étant pas composé comme un vêtement); enfin, le samedi, on ne peut pas le porter en sortant (n’étant pas assez adhérent à la tête pour éviter toute crainte de déplacement). R. Simon b. Eliézer y ajoute qu’il ne peut pas servir de couronne aux mariées.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ה:
באיסטמא. היא כמו מצנפת קטנה וקצרה שהאשה מכסה בה שערות הקטנות היוצאין מתחת קליעות שערה שקשרה:
אין בה משום כלאים. שהיא עשויה מלבדין ואינה טוויה:
ואין מיטמאין בנגעים. דבגד כתיב והאי לאו בגד מיקרי:
אף אין בה משום עטרה לכלות. שגזרו בפולמוס של טיטוס כדתנן בפרק בתרא דסוטה והאי לא חשיבה הוא:
Shabbath
Daf 34b
משנה: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל מְסוּמָּר וְלֹא בַיָחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה וְלֹא בַתְּפִלָּה וְלֹא בַקָּמִיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה וְלֹא בַשִּׁרְיוֹן וְלֹא בַקַּסְדָּא וְלֹא בַמַּגָּפַייִם וְאִם יָצָא אֵינוֹ חַייָב חַטָּאת:
Traduction
L’homme ne doit pas sortir avec des sandales chargées de clous (237)En souvenir de ce que des gens, ainsi chaussés, se tuèrent mutuellement pour échapper un jour aux persécutions., ni même sortir avec l’une d’elles au cas où il a une plaie à un pied, ni avec les phylactères sur lui (238)Défense étendue à ceux qui les portaient le Shabat., ni avec une amulette si elle n’émane pas d’un homme compétent, ni avec une cuirasse, ni avec un casque, ni avec des jambières. Mais si, par mégarde, il est sorti ainsi, il ne doit pas le sacrifice du péché involontaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לא יצא האיש בסנדל המסומר. סנדל של עץ וקבועין בו מסמרות לחזק התחתון עם העליון וטעמא כדאמר בגמרא ששעת הגזירה היתה והיו נחבאין במערה ושמעו קול מן סנדל המסומר על פי המערה כסבורין שאויבים באו עליהן ודחקו זה בזה והרגו הרבה זה את זה וי''א שע''י ששמעו קול סתם דחקו זה בזה בסנדלין המסומרין שברגליהן והרגו הרבה זה את זה וגזרו שלא יצא איש בסנדל המסומר בשבת מפני אותו מעשה שהיה ביום שבת. וגזרו ג''כ שלא לצאת בו ביו''ט משום די''ט הוא יום כינופיא דאסור בעשיית מלאכה כמו בשבת:
ולא ביחיד. בסנדל יחידי:
בזמן שאין ברגלו מכה. ומפרש טעמא בגמרא משום דלא ליחשדיה שהוא מטמין את השני תחת כנפיו ואם יש ברגלו מכה מכתו מוכחת עליו שאין יכול לנעול את הסנדל בזה יוצא הוא בסנדל יחידי ברגל שאין בו מכה:
ולא בתפלה. שאסור לצאת לכתחלה בשבת בתפילין שעל ראשו דאינו זמן תפילין:
ולא בקמיע. שנישאין אותה לרפואה:
בזמן שאינו מן המומחה. אבל אם הוא מן המומחה דאיתמחי גברא שריפא לשלשה בני אדם אפי' בקמיעות אחרים אי דאיתמחי קמיע זו שריפאה לשלשה בני אדם מותר לצאת בו:
ולא בשיריון ולא בקסדא. היא כובע של ברזל:
ולא במגפיים. כמין בתי שיקיים של ברזל שכל אלו כלי מלחמה הן ואסור ללובשן בשבת:
ואם יצא אינו חייב חטאת. שכל אלו דרך מלבוש הן וכן תפילין אע''ג דקיי''ל שבת לאו זמן תפילין מכל מקום הואיל דרך מלבוש עבידא פטור:
וְלֹא בְעִיר שֶׁלְּזָהָב. רַב יְהוּדָה אָמַר. כְּגוֹן יְרוּשָׁלַיִם דִּדְהָב. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. פרוש טוק טקלין. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁעָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ עִיר שֶׁלְּזָהָב. חַמְתָּיהּ אִיתְּתֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקַנְייָת בָּהּ. אֲתַת וְאָֽמְרָת קוֹמֵי בַעֲלָהּ. אֲמַר לָהּ. הָכֵין הַוְּייָת עָֽבְדָת לִי כְּמַה דַהֲווָת עָֽבְדָה לֵיהּ. דַּהֲווָת מְזַבְּנָה מִקְּלִיעֲתָא דְרֵישָׁהּ וִיהָבָה לֵיהּ וְהוּא לָעֵי בְאוֹרַיְתָא. תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁנַיִם מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁלְּזָהָב וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִין מִן הָעֵדוּת. תַּנֵּי. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרַבָּנִן נִיחָא. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. בֵּין רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבָּנִן נִיחָא. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר קַשְׁיָא. 34b רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר.
Traduction
Ni l’ornement à tourelle d’or'', est-il dit. Selon R. Juda, on gravait parfois la vue de la ville de Jérusalem sur une plaque d’or. Les rabbins de Césarée l’expliquent en disant que c’est un ornement de femme, prostethcw''. Il arriva à R. aqiba de donner un tel bijou d’or à sa femme. Comme la femme de R. Gamliel le vit, elle en devint jalouse et alla solliciter un pareil dont de son mari, qui lui répondit: -As-tu jamais fait pour moi ce qu’elle a fait pour son mari! elle est allée jusqu’à vendre son bonnet de la tête, pour avoir de quoi se subvenir sans distraire son mari de ses études (qui l’on mené à la richesse). On a enseigné ailleurs 2 relations au nom de R. Eliézer (234)(Eduyot 2, 7).: la femme peut sortir le samedi en portant ledit ornement d’or; R. Meir le défend et déclare coupable celle qui aurait commis ce péché. On comprend qu’il y ait discussion entre R. Meir et les autres sages, en cas de fait accompli, que R. Meir condamne et que les autres sages absolvent. On comprend aussi la discussion entre R. Eliézer et les autres pour le principe (déclaré d’avance), auquel cas R. Eliézer le permet et les autres sages le défendent. -Mais comment expliquer la divergence d’avis entre R. Meir, qui déclare la culpabilité même ne cas de fait accompli, et R. Eliézer qui permet cet acte même en principe?
Pnei Moshe non traduit
פרוש שוק שוקלין. כלומר לאו ירושלים דדהב ממש שעשוי כצורת העיר אלא על טס של זהב פרוש ומצוייר בו תבנית של ירושלים. ומדדו את תכנית ותכונתו תרגומו וטיקיסיה. והערוך מביא הגירסא במלה א' פרוסטוקטוקלין ולא באר כלום. ויש לפרש כמו כן אף אם הוא מלה אחת שפרוס תבנית ירושלים עליה:
וקנימתכה היתה מקנאת לה ובאת ואמרה לרבן גמליאל שיעשה לה כמו כך והשיב לה וכי כך עשית את לי כמו שעשתה לו שהיה מוכרת קליעת שערה לפיאה נכרית ונתנה לו כדי שיהא לומד ויגע בתורה מפני שלא היו להן כלום בתחלה בשהדירה אביה מנכסיו כדאמרי' בכתובות:
תמן תנינן. בפ''ב דעדיות ג' דברים אמרו לפני ר''ע שנים משום ר''א וא' משום ר' יהושע שנים וכו':
תני. בברייתא ר''מ מחייב וחכמים פוטרים ומדייק הש''ס דניחא בפלוגתא דר''מ ורבנן דר' מאיר מחייב הוא ורבנן פוטרין אבל אסור לכתחלה וכן בין ר''א ורבנן ניחא דאיהו מתיר לכתחלה וחכמים אוסרין לכתחלה אלא בין ר''מ לר''א קשיא דפלוגתא רחוקה היא דר''מ מחייב הוא ור''א מתיר לכתחלה:
רִבִּי אִנְייָנִי בַּר סוֹסַיי אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָתָה חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר. כָּל מָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָתָה אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. מוּתֶּרֶת לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בָּשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. מַתְנִיתִין אָֽמְרָה כֵן. וּבַכָּבוּל וּבְפֵיאָה נָכְרִית בֶּחָצֵר. רִבִּי לִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חִייָא. אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָאת אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ לְחָצֵר. וְהָאִישׁ עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ שָׁחוּץ מוּתָּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי יָרַד לְטַייֵל בְּתוֹךְ חֲצֵירוֹ בַשַּׁבָּת וּמַפְתֵּחַ שֶׁלְּזָהָב בְּיָדוֹ. וְגָעֲרוּ בוֹ חֲבֵירָיו מִשֵׁם תַּכְשִׁיט. הָדָא אָֽמְרָה. הֶעָשׂוּי לְשֵׁם תַּכְשִׁיט אָסוּר. הָדָא אָֽמְרָה. עָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ. הָדָא אָֽמְרָה. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוֹ בְמָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יַצְתָה אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר.
Traduction
R. Iniano b. Sisi dit au nom de R. Eliézer: chaque fois qu’il est défendu de porter un objet au dehors et que cette défense entraîne le sacrifice de péché pour le fait involontaire, il est interdit aussi de le porter dans la cour intérieure (de crainte de dépasser cette limite); mais lorsque ladite défense ne va pas jusqu’à entraîner la pénalité du sacrifice pour le cas du fait accompli, on peut l’apporter à la cour. En effet, dit R. Aba b. Cohen au nom de R. Sheshet, un enseignement dit que la femme peut aller avec sa coiffure et de faux cheveux dans la cour (235)Même en les ayant portés au dehors, il n'y a pas de péché.. R. Elaya dit au nom de R. Simon b. Hiya: même lorsque ladite défense ne va pas jusqu’à entraîner l’obligation du sacrifice de péché en cas de fait accompli, sera-t-il interdit de porter dans la cour (sans quoi, l’un entraîne l’autre), tandis que ce serait permis à l’homme, parce qu’il n’est pas vaniteux et ne suscite pas la crainte d’un port illégal au dehors? Ou bien lui est-ce interdit aussi? On peut savoir la réponse de ce que R. Gamliel b. Rabbi alla se promener dans sa cour un samedi, ayant une clef d’or au doigt, et les compagnons le blâmèrent de ce qu’il portait ainsi un ornement. Ce fait prouve que lorsqu’un objet d’utilité (p. ex. la clef), porté en bijou, est interdit, eut-il ce double but, l’interdit subsiste aussi bien à l’égard de l’homme que de la femme. Il en résulte enfin que, si même ladite défense ne va pas jusqu’à entraîner la pénalité du sacrifice de péché en cas de fait accompli, il est interdit (par extension) de l’emporter en allant dans une cour (236)Tanhuma, section wayischlah..
Pnei Moshe non traduit
מתניתא אמרה כן. דתנינן לקמן בפרקין ובכבול ובפיאה נכרית לחצר מותר משום דלא אמרו בהן אלא לא תצא לר''ה ואם יצאת אינה חייבת חטאת:
ר' לירא. פליג דאפי' וכו' אסור לצאת בו לחצר ובכבול ובפיאה נכרית שהתירו בחצר משום שלא תתגנה על בעלה:
והאיש וכו'. בעיא היא מי נימא דוקא באשה שאסרו לה תכשיטין מפני שהיא שחצנית הא באיש שאינו שחוץ מותר או דילמא לא פלוג רבנן:
נשמעינה וכו'. אלמא דאף באיש אסרו וש''מ העשוי לשם תכשיט אסור וש''מ דאף העשוי לכך ולכך אסור שהרי המפתח עשוי נמי לפתוח בו ומכיון שהיא של זהב עשוי נמי לתכשיט וש''מ א' האיש וא' האשה אסורין וש''מ אפי' וכו' אסורה לצאת בחצר שהרי מטייל בתוך חצירה היא ואפ''ה לא הסכימו עמו חבריו ותכשיטין הן מדברים שלא אסרו בהן אלא לכתחלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source